שֵׁכַר גּוֹיִים הוא איסור הלכתי שנוסד בתקופת האמוראים, לפיו נאסר על יהודי לשתות שֵׁכר בביתו של נוכרי או בחנותו, כדי למנוע קירוב הדעת וחשש חתנות עמו. דין זה נפסק בספרות ההלכתית, אך במרוצת השנים הוא סויג בסייגים שונים. מתוך ויקיפדיה

שיכחון הינקות, שיכחון למאוחר, שיכחון למוקדם, שיכר, שיכר גויים, שיכרון (צמח), שילא איש כפר תמרתא, שילא עבד(א)לסלאם, שילב, שילד